לזכרו של יובל לסטר קידר
תשפ"ד – 2024
יובל לסטר נולד ב-1979, נפצע קשה בשנת 1999 ונפטר בשנת 2009. הספר מגולל בקצרה את קורות ילדותו ונעוריו של יובל ביישוב מוצא עלית הסמוך לירושלים, ואת התבגרותו לתוך ההוויה הפעלתנית אקטיביסטית של הארץ בשנים האחרונות של האלף הקודם. עיקר הספר עוסק בשיקומו האישי והחברתי של יובל בשנות העשרים והשלושים של חייו, התמודדותו ומאבקו למען זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות והשתלבותו בעולם האקדמי בתחום לימודי מוגבלות.
הספר מורכב ממאות פרגמנטים מתוך יומנים, מכתבים ופרסומים של יובל, לצד מסמכים רשמיים המשולבים בין קטעי ראיונות עם כ-40 עדות ועדים מקרב משפחתו, חבריו ועמיתיו בתחנות שונות של מסע חייו. הספר מקבץ רק חלק קטן ממה שנאסף משל יובל ועליו. כלל החומרים מאוגדים בארכיון דיגיטלי שנמצא ברשות המשפחה.
הספר "שום דבר עלי בלעדיי" הוא הספר השלישי בסדרת הספרים "4X4 ספרים ללא מגבלות".
- עוד על יובל ועל הספר
- לקריאת הספר המלא
- למידע נוסף על סדרת הספרים "4X4 ספרים ללא מגבלות" ולהזמנת ספרים נוספים בסדרה – לחצו כאן.
- לקריאת הספר המלא – לחצו כאן
- הספר שום דבר עלי בלעדיי הוא הספר הרביעי בסדרת 4X4 ספרים ללא מגבלות.
מעט מאד יכול אדם לאבד בחייו
מלבד נפשו או נפשות אהוביו,
אדם שהיטיב להפנים זאת – אשריו
יובל לסטר קידר, 1979 – 2019
בלי אנשים שיש להם חזון גדול,
אי אפשר לעשות אף שינוי
עו"ד מורית קדם
היה את יובי הרגיל. והייתה את הזהות שהוא אימץ אחרי תהליכים אישיים וחברתיים שעבר במהלך השנים. הוא הבין שהוא יכול לבוא ממקום של גאווה, של אקטיביזם, של משמעות. יובל רצה להשפיע ולעזור לאנשים לפתח את הזהות החזקה שלהם כאנשים עם מוגבלות.
אפרת קידר.
יובל היה אדם מיוחד. בספר שלפניכם תפגשו יובלים רבים. הוא היה מיוחד עבור כל אחד מאיתנו, ונראה שהיו יובלים שונים שתוראו על ידי אנשים שהכירו אותו בנסיבות שונות. איש אינו טועה. זה הבחור שאנו זוכרים ועל אובדנו אנו אבלים עמוקות. תנו לו לדבר איתכם דרך כתביו, חבריו הרבים ובני משפחתו, שנצרו אותו בלבבם.
אפרת, אילה ולרי
הוא היה עסוק כל הזמן. הוא עשה דברים נורא חשובים. הוא הקים משפחה, הוא רץ מרתון. אנחנו רצינו, לפחות השתדלנו. אני חושבת שבאמת נתנו לו פה מקום שבו הוא היה יכול להתפתח והוא הרגיש בו טוב, אבל הוא בעצם לימד אותנו מה זה להסתכל על מישהו בתום הזה כמו שרק תינוקת מסתכלת על מישהו. והוא הרגיש דרכה החלמה עם עצמו. בעצם, מה שהוא אמר הוא שהבת שלו רואה אותו בלי שום תפיסות מוקדמות. היא לא משווה אותו לשום דבר. אין תנאים פה. הוא באמת חווה את זה דרכה. אני חושבת שזו מתנה אדירה.
פרופ' עדינה מאיר
- ריאיון, עריכה, הפקה: אורית שרון ואילן שטייר
- תכתוב ראיונות: מיכל פניקס
- עריכת לשון: רונית רוזנטל
- עימוד ועיצוב הכריכה והספר: דודי איבן
- הפקת דפוס: גיל גוטגליק