1.
אין ספק שבחרתי עיתוי מושלם לאירוע המוחי: 10.4.1999
אם האירוע היה קורה שלושים שנה קודם לכן, לא הייתי שורד, כי לא היו הטכנולוגיות הדרושות להחזיק אנשים במצבי.
אם האירוע היה קורה רק שנה קודם לכן, לא הייתי זכאי לפנסיה שאני מקבל כעת, כי בחישוב זכאותי לפנסיה הוסיפו למניין שנות העבודה שלי את ימי החופשה שלא ניצלתי. בזכות העובדה שמיעטתי לצאת לחופשה, קיבלתי זכאות לפנסיה. לולא כן היינו נתונים גם לצרות כלכליות בהעדר פנסיה.
לא היה קל לאשתי לשחרר אותי מהצבא.
חודשים ארוכים חיפשו אותי חיילים מקצין העיר כדי לגייסני למילואים ולא האמינו לאשתי שאני מוטל מרוסק אחרי אירוע מוחי. נדרשו לשלטונות הצבא חודשים ארוכים כדי לקלוט עובדה פשוטה זו.
שנה תמימה הייתי מחוסר הכרה, וזמן רב אחר כך סבלתי מהכרה מעורפלת. נראה לי שמצב של חוסר הכרה עדיף על המצב הנוכחי של הכרה מלאה, כי איני זוכר ממנו דבר.
אחר כך סיפרו לי שאושפזתי כחודשיים בבית חולים כרמל במחלקה הנוירולוגית. בבית לוינשטיין כבר הייתי בהכרה מעורפלת.
2.
[…]
למחשבי האישי אני מחובר בנימי נפשי. עבורי הוא הזיכרון, כלי לניהול מלאי תוספי התזונה, כלי לניהול הלינקים החשובים שלי ובו נמצא העניין האמיתי בחיי. הכול בתיקיות מסודרות. הבעיה היא שאני מסוגל להפעיל רק מחשב מסוג אחד, בעכבר כדורי של לנובו. אני מקווה שבעתיד לא אזדקק לעזרים טכנולוגיים להפעלת המחשב, כמו עכבר עין או עכבר ראש.
נהוג לומר שהכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם. עבורי המחשב הוא ידידי הטוב ביותר. לאחר שחזרתי הביתה, למדתי קורס מבוא לכימיה באוניברסיטה הפתוחה. אף על פי שהצלחתי בלימודים, הפסקתי ללמוד ביוזמתי כי ראיתי שאני מטריח את הסביבה בצורך לסרוק את חומר הלימוד, וגם הבנתי שיותר איני צריך להוכיח דבר לאיש. כמו כן הפריע לי שהלימודים תפסו את כל זמני.
בשל היותי בעל לקות פיזית, אני שומע ספרים בקלטות שמע של הספרייה לעיוורים, שכן איני מסוגל לדפדף בספר.
.
3.
[…]
תפקידנו בעולמנו הוא להביא לעולם יפה יותר.
כבר אמר מישהו, שהמוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, בבחינת דור הולך ודור בא. בכל מקרה, אני מעדיף לחיות את חיי הקשים עד מאוד, כי לעניות דעתי, הדרך לשלוות נצח בעולם הבא עוברת דרך ייסורי גיהינום בעולמנו אנו, ואולי יתמזל מזלי ואמות מיתת נשיקה.
אני מבקש מכל קרוביי וחבריי בעבר ובהווה סליחה על הבדידות שגזרתי על עצמי. כבר היו דברים מעולם.