You are here

שב''כ מפא''י

אילן שטייר

לפני יותר משנתיים, בתיווכו של חבר משותף, נקראתי לפגוש את מוריס בן-שושן, איש עכו. מאז קיימתי עם מוריס למעלה מעשר פגישות ראיון ושיחות טלפון שבהן חזרתי ושאלתי על פרטים ופרטי פרטים בסיפור חייו המרתק. למרות הספקות הלא מעטים שסיפוריו העלו אצלי ואצל שומעים נוספים לפניי, במשך התחקיר שערכתי על מוריס בן-שושן נמצאו תמיד אימותים וראיות, או לפחות ראיות לכאורה, לכל ה'מעשיות' שסיפר. תמיד? ליתר דיוק כמעט תמיד...

מוריס נולד באמצע שנות העשרים של המאה הקודמת בעיירה תאורירת (Taourirt), במחוז אוג'דה (Oujda) שבמזרח מרוקו. הוא היה בן זקוניו של סוחר יהודי, ומוריס עצמו היה עתיד להיות לסוחר בן סוחר. ואולם קורות העתים ואופיו של מוריס, אופי שירש במידה רבה מאביו, לא נתנו לחייו להתנהל על מי מנוחות. ב־1948 בהיותו כבר נשוי ואב לילדה, התעקש מוריס לעלות לארץ-ישראל, הספיק להיות מהמתיישבים הראשונים שהגיעו לעכו לאחר שנפלה בידי כוחות צה"ל ומלוחמי הפלמ"ח בנגב במחצית השנייה של מלחמת העצמאות. אחרי שחרורו משירות חובה חזר מוריס לעכו ולצד השתלבותו בחיי משפחה ועבודה סדירים החל בפעילות ציבורית ופוליטית שהלכה, הסתעפה והתרחבה מהמישור המקומי והסקטוריאלי למישור הארצי של הפוליטיקה הפרלמנטרית במדינת ישראל.

אחד השיאים של פעילותו היה הצלחתו של מוריס בבחירות למועצת פועלי עכו במאי 1959, הצלחה שבעקבותיה החליט לרוץ ברשימה ארצית־עדתית לבחירות לכנסת הרביעית בנובמבר 1959. רשימת 'בלתי תלויים' שסימנה היה ר"ט צברה באותם הימים, הימים שאחרי מאורעות ואדי סאליב ופריחתן של רשימות עדתיות, הצלחה מבוטלת בלבד. ואולם נראה כי התופעה כולה ויכולתו האישית של מוריס בפרט הדאיגו מישהו בחלונות הגבוהים.

בין שתי מערכות הבחירות הללו, בעת שמוריס שימש אח בבית החולים הממשלתי בעכו, הוא הוזמן לפי עדותו לשיחה אישית עם מנהל המוסד, ובשיחה זו התבקש להתייצב לפגישה בלתי מוסברת בתחנת אוטובוס מבודדת מחוץ לעיר. מוריס לא התייצב במועד שנקבע לו, ולמחרת נקרא למנהל וזה הזהיר אותו כי אם באותו היום לא יתייצב לפגישה במקום ובשעה שנקבעו, תרחף סכנת פיטורין מעל ראשו. מוריס שהבין, או לפחות חש, בסכנה המתרגשת ובאה עליו, נערך כראוי למעמד. הוא הזהיר את חבריו לפעילות הפוליטית בעכו מפני היעדרותו הצפויה משום שחשש שהיעדרות פתאומית תהיה קשה עוד יותר להסבר בדיעבד. הפעם הגיע לפגישה במועד, ולאחר דין ודברים עם האלמוני הסכים להצטרף אליו לנסיעה צפונה, נסיעה שהסתיימה בחנייה על דרך עפר במקום חשוך אי שם ליד ראש הנקרה, או סמוך לגבול לבנון, כך על פי עדותו של מוריס.

אך ההפתעה לא הייתה שלמה עד שהאדם שאירח את מוריס במכוניתו הטיח במוריס האשמות בריגול נגד ישראל לטובת מדינות ערב. הוא חיזק את טיעוניו בפרסומים מהעיתונות הערבית שיצאו באותה תקופה על התארגנותו הפוליטית של מוריס נגד ההגמוניה של בן-גוריון ושלטון מפא"י. חקירה במתכונת זו חזרה על עצמה, לדבריו של מוריס, גם בימים הבאים, ומוריס התמיד בסירובו להודות בהאשמות. במהלך החקירה הוצג למוריס גם תיק תצלומים של בני משפחתו שנותרו במרוקו. תצלומים שלא הכיר ולא ראה לפני אותו מעמד או לאחריו. מוריס היה שמח לראות שוב את התצלומים, אך כמובן שלא היה לו, ואין לו עד היום, כל מושג כיצד הגיעו לידיו של האיש שחקר אותו ומה עלה בגורלם של התצלומים אחרי אותו מעמד.

בחקירה טען החוקר נגד מוריס את הטענה הזאת: "אתה ממשפחה טובה כל כך, מכובדת כל כך, למה אתה עושה את הדברים הללו...?" ומשהבין החוקר כי לא יזכה בהודאה, מספר מוריס, שלף החוקר קלף נוסף: "למה אתה פועל נגד מפא"י, למה אינך מקבל את המרוּת..." בזיכרונו של מוריס נחרט האירוע כניסיון אחד מרבים להסיט אותו מדרכו הפוליטית, לקנות את לבו ולהדיח אותו מפעילות ציבורית עצמאית בְּטוב או ברע. החוקר נעלם, מוריס ניסה לאתרו בעקבות רמזים שהיו לו, אך לא העלה דבר. האם היה החוקר נציג מפא"י או שמא מפא"י רק הזמינה את החקירה אך ביצע אותה גורם ממלכתי אחר? ספק אם אי פעם יזכה מוריס לדעת. מן הסתם לא נמצא לסיפור זה תמיכה ישירה בארכיון כלשהו. אלו הם פרטי מידע שרק התיעוד בעל-פה יכול להעלות על פני השטח, לפחות עד השלב שנוכל כולנו ליהנות מחופש המידע בעיון בארכיונים ולצפות במידע שארגונים גלויים וסמויים בארץ אוספים עלינו.

עם זאת, בארכיון מפא"י בבית ברל נמצאו רמזים מפורשים לתשומת הלב שהקדישה מפא"י באותה עת לתופעה כולה, לרשימת 'בלתי תלויים' ולמוריס בן-שושן במיוחד. ואם לא די בכך, ניסיתי למצוא את חבריו של מוריס לרשימה לכנסת והאחד שמצאתי השיח להפתעתי לפי תומו וסיפר על חוויה דומה שחווה בהיותו עובד חברת 'מקורות'. לאחר פעילות פוליטית ציבורית שהתמשכה באחד הלילות נמנם על שולחן עבודתו וכשהקיץ מצא שני אנשים זרים בחדרו. הם שאלו אותו שאלות על פעילותו, הפצירו בו לחדול מפעילותו הנוכחית והשפיעו עליו לבחור בדרך אחרת, בדרכה של מפא"י.

צירוף מקרים? דמיון מזרחי? הגזמה? אני אינני יודע. סיפור זה ועלילותיו של מוריס בן-שושן כולן פורסמו בספרו ממרוקו לעכו ומה שבניהם – מוריס בן-שושן סיפור חיים. הספר ראה אור בהוצאת 'עושים היסטוריה' בראשית שנת 2010.